איך אני אוהבת סלט. איזה שילוב גאוני זה … מי חשב על זה ? מי המציא את זה ? לנשק אותו פשוט… אוכלת לי בכיף שלי סלט וחושבת עליו כמה שהוא מהמם. עגבניה ומלפפון … ואו איזה שידוך מטורף. היא עגלגלה ואדומה ועסיסית והוא ארוך ירוק וקר. נשמע כמעט כמו כל זוג שאני מכירה… אישה עגלגלה ותוססת מלאה בחיות הרצונות, מנוע דחיפה של דם ארצי זורם, לב פועם, מתרגש, דורש, זז. גבר מאורך, קר רוח, חיוור עד ירוק מרוב מתינות, כובד ראש ואחריות. אבא, הקו המיישר מול אמא, העיגול העוטף. ממש זיווג משמיים… אפילו קבלי כזה. יושר ועיגולים. אריך אנפין הרחמים של אבא, ומלכות, אמונה, עיגול… ואיזה אותיות מטורפות שיש לזיווג הזה של עגבניה ומלפפון, כמה הם משלימים אחד את השני. עג-בניה, עג-בינה. עג לשון עיגול וגם עג גימטריא חכמה. ויחד עם בינה. חגיגה של חיות העגבניה הזאת. ואי איזה דבר זה … מדהים… עגבניה = חכמה + בינה. מטריף את כל החושים.. מלפפון … מממ… במבט ראשוני פחות מרשים. אבל כשמריצים עליו גימטריות יש לו עומק מטורף. מל-פפון… מל לשון מילה, למול. ולא במקרה אחר כך פ' אפילו שתי פ' פיפיות… אז מל לשון מילה ואז פ' שזה הפה שמדבר ואז נשאר פון (זה הכינוי של הסמארטפון היום, לא ? פון). פון זה גימטריא קול. אז למול את הפה שישמעו את הקול הפנימי שלנו. והרי דיבור זה גבורות כמו שכתוב : מי ימלל גבורות ה' . אז אפשר לעשות חלוקה כזאת מל-פפון… מל-רי"ו… מל-גבורה… והוא הגבר בסיפור האהבה הזה של עגבניה מלפפון 
וכשמלים את הגבורות מתגלים חסדים מלפפון גימטריא פור שזה אחת עשר הויות. איזה זיווג מטורף עג ומל , עוטף בעיגול וחותך. חשמל באויר ולא בחינם כי מלפפון+עגבניה= מח חשמל … ככה פשוט נפלא. אז אין פלא שזה מחשמל את המח שלי כי זה בדיוק מה שהזיווג הזה עושה מח-חשמל עם המוליך המושלם…טדדאם רוטב של סלט…ואי לעוף על הסלט הזה … כמה אור יש בו. סלט יחד עם השלוש אותיות גימטריא אמונה, ככה הגרוש שלי אמר לי פעם באחת הטיסות לחלל בראש שלנו…כל החיים האלה זה סלט של אמונה. אמונה שכל העולם הזה בנוי מאותיות שגזרה חוכמתו יתברך והכל מושגח והכל רמזים להתקרב אליו יתברך. ואיזה טיבול שמים לסלט ? של"ם ש'מן, ל'ימון, מ'לח. זה הכל שלם, כל החתיכות המעורבבות של החיים, כל החלקיקים שנחלקו בבריאה, הכל באמת שלם. הכל זה אחד. מה שאתה רואה מול העיניים זה רק משל שזה אותן אותיות. עם מה אתה נותן טעם לכל העיניין עוזר לטעם הקיים להתחדד בחושים. שמן זית לימון ומלח, ומה הכי מגניב … שכשמחשבים שמן זית לימון מלח יוצא 1021… אלף חוזר לאות אלף ועוד 21 זה כ"ב … כ"ב אותיות הן אלה שמוציאות את כל הטעמים הנפלאים האלה… הם הרוטב של סלט החיים הזה. שמן זית, לימון ומלח. אז שמן זית זה עיניין של זיכרון. לזכור בכלל מי אתה בתוך העולם הזה, איפה ההזדהות שלך. מלפני זכרונות העבר שלך של הורים, אנשים וכל המסביב יש זכרון קדום יותר מלפני שבאת לעולם. שמן זית זה זכרון שפעם היית באמת בבית כשהיית נשמה לפני שקיבלת פה את הגוף הזה לעבור איתו את המסע. שמן זית = נשמה בית. זאת הגימטריא המדוייקת. אז כדי להוציא את כל הטעם מהסלט הזה צריך זכרון מי אני בכלל ? לפני כל זהות שלבשתי אני נשמה. ואז אחרי השמן זית שמים לימון. חמוץ הלימון הזה חח… אז אחרי שהחזרתי את הזיכרון צריך לתת לו קול בעולם. אני יכול לזכור וזה חקיקה נהדרת, וברוך השם שיש אותה. אבל עד שלא הוצאתי את זה בקול והכרזתי, עד כמה הקיום של הזיכרון הזה חזק. אז לימון זה גימטריא קול, "אית לה קלא" דבר שיש לו קול, תוקף, נוכחות. מעבר לזה, קול הוא דבר ראשוני מלפני האותיות. לדיבור יש אותיות, הברות, עיצורים. דיבור הוא כבר צימצום, קול הוא הבקיעה הראשונית של נוכחות לפני שהיא מצטמצמת ויש לה תוקף שמכניס בתוכה משהו מאוד טהור. כמו קול שופר, לא מילים, לא תפילה. קול שבוקע מהלב את החוץ בלי תיווך של צמצומים. זה קול פנימי ששובר מסכים ומחיצות, מזכיר מה היה פה לפני ויהיה אחרי, אור אינסוף. אז הלימון החמוץ הצורב הזה הוא פרי הדר, הוא פרי שמחזיר אותנו לקול פנימי שיצרב לנו בתודעה. הדר פירושו לחזור. אז יש לנו זכרון, ויש לנו קול שמחזיר אותנו לפנימיות הבלתי מצומצמת אז כדי שהסלט אמונה הזה יהיה מושלם צריך מלח. מלח הוא שלוש הויות כנגד חכמה בינה ודעת. אז את כל המתיקות הזאת, שהכל זה השם והעולם כל כך חכם שאפשר לטבוע בתוך חוכמה של סלט צריך להכיל בהיכל שלנו. המוחין שלנו הם ההיכל שאנחנו מכינים עבור המלך. בסוף כשאנחנו קולטים שהכל זה השם. אז זה מה שנחקק שלוש הויות. השם ממלא את החכמה בינה ודעת שלנו עד שאין עוד מלבדו. והעולם הופך להיות חוויה עשירה בכל כך הרבה ויטמינים ומינרלים. כמה תורה זמינה יש בכל דבר, וכמה מרגש העולם הזה שהוא כל כך מלא חוכמה. וכמה מרגש שהשם מגלה לנו כל כך הרבה חוכמה, כמה הוא רוצה איתנו קשר, כמה הוא רוצה שנעשה לו פה בעולם הזה שהוא ברא דירה, שהוא ישכון איתנו, במחשבות שלנו, בלבבות שלנו. העולם הזה כמו כתב חידה שמחכה לסקרנות שלנו, להתפעלות שלנו, לאהבה שלנו שנתאהב בו מרוב שהוא עוצמתי. שנשתעשע איתו כמו ילד שמקבל צעצוע. שנשמח בו שהוא כל כך מלא רבדים ועומק והתחדשות. והכל מתחיל בחוש. אכלתי סלט והיה לי טעיםםםם, והרגשתי את הטעמים בלשון בכזאת הודיה. ואי את כל הטעמים הנפלאים האלה עשית ללשון שלי, לחך שלי. איזה אהבה יש לך אלי השם, שדאגת שיהיה לי אוכל כל כך טעים. ואז האוכל מתברך כי כבר שמת בו שפע של אהבה ושמחה והודיה, והוא מתחיל לגלות לך עוד טעמים חדים יותר, דקים יותר. האהבה פותחת לך את החושים להרגיש מה עומד פה לפניך. קערת סלט שהיא כולה טוב ועונג, כולה אלוקות מיטיבה והיא פותחת לך את שעריה. בקיצור אין על סלט !!! אני חושבת שאם הייתי צריכה לפתוח מסעדה ויהיה בה סלט של עגבניה ומלפפון הייתי קוראת למנה הזאת "ניגון של קודשא בריך הוא ושכינתא". בטח היו כאלה שמסתכלים בתפריט ואומרים חחח כולה סלט ירקות פשוט. אבל במסעדה של הקדוש ברוך הוא מפקידים את העיניים הגשמיות מחוץ למסעדה ומקבלים משקפי תלת מימד, ואז פתאום אותיות מוקפצות ברוטב חוכמה. אז תודה לבורא עולם שנתן לי רעב, ונתן לי סלט. תודה לו שהוא בורא נפשות רבות וחסרונן. תודה לו שהוא מחיה אותי והוא חי העולמים. שמגלה לנו עלומים, נעורים, התנערות מזיקנה, והכל מלא בחיות שלו, בחוכמה.
כול'ו אומ'ר כבו'ד 